<h1>שו"ת הרשב"ש סימן תקי"ב</h1>
<h2>דף מו.</h2>
על כן אני אומר שלצאת ידי כל ספק תדור האשה הזאת על דעת רבים שלא תנשא לכהן לעולם, ויחלוץ לה יבמה ותנשא לשוק, ותהיה אסורה לעולם לכהן, ואפילו יבואו שני עדים שראו הבן ונמצא שהחליצה אינה חליצה ומן הדין היתה מותרת לכהן, אפילו הכי תהיה אסורה לכהן לעולם מחמת נדרה, ודיינין לה כאוקמתא דרב פפא התם [יבמות קי"ט ע"ב] (כגרושה) [בגרושה], כלומר שאם היתה גרושה שכבר אסורה לכהן וליכא חששא דהצרכת כרוז [לכהונה], דחולצת ולא מתיבמת, וכן כתב הרמב"ם ז"ל [הלכ' יבום פ"ג הט"ז] ואבן העזר [סימן קנ"ו]. וליכא מידי דניחוש ליה אחרי הנדר הזה, שכל מה שיש לספק בענין הזה הוא שמא לא הניח בן או שמא הפילה, או שמא הניח בן של קיימא, ואם לא הניח בן החליצה כהוגן, ואם הפילה ג"כ החליצה כהוגן היא וחולצת ואינה מתיבמת, ואם הניח בן החליצה אינה חליצה, אלא שבזו חששו חז"ל שאם חלצה ואחר חליצתה נודע שיש לו בן החליצה אינה כלום ומותרת היא לינשא לכהן, וכשתנשא לכהן ותלד ממנו ברוב הימים יצא לעז על בניה שהם בני חלוצה, והם לא ידעו שהחליצה לא היתה חליצה ואינה פוסלתה לכהונה, ואפילו אם נכריז קודם נשואיה לכהן שחליצה זו לא היתה חליצה איכא דשמע בחליצה ולא שמע בהכרזה ועדיין יוציאו לעז על בניה, על כן חששו חכמים שלא תחלוץ עד שתדע שילדה צרתה ואפילו לעולם, והיינו דתנן בפרק בתרא דיבמות [קי"ט ע"א] האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך הרי זו לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא נתעברה צרתה, וקא מקשו בגמרא ולעולם אמר זעירי לעצמה שלשה ולחברתה תשעה וחולצת ממה נפשך ר' חנינא אומר לעצמה שלשה ולחברתה לעולם, וקא מקשו יאמר ותחלוץ ממה נפשך, וקאמרי אביי בר אבין ור' חנינא בר אבין גזרה שמא יהא הולד של קיימא ונמצאת מצריכה כרוז לכהונה ואיכא דהוו בחליצה ולא הוו בהכרזה וקאמרי דשרו חליצה לכהן, והכי איתא נמי בפרק החולץ [יבמות ל"ו ע"א] ועל כן אני אומר שלתקן עוותתה ומשום תקנת עגונות שתדור על דעת רבים שלא תנשא לכהן. ואם נרצה לחזק הענין תוסיף לישבע על דעת המקום, דנדר שהודר על דעת רבים לית ליה הפרה כדאיתא בפרק השולח [גיטין ל"ו ע"א] ובפרק בתרא דמכות [ט"ז ע"ב] ובערכין [כ"ג ע"א] ובבכורות [מ"ו ע"א] כדבעינן למימר קמן, ועל דעת המקום גם כן אין לו היתר כדאמרינן בשבועות בפרק שבועות שתים בתרא [כ"ט ע"א] דאשבעינהו משה לישראל על דעת המקום כי היכי דלא תהא הפרה לשבועתייהו. ואם יוסיפו חזוק ג"כ תקבל עם כל זה חרם ונדוי בלא שום פתח היתר וחרטה. ואחרי הנדר והשבועה והחרם הזה שוב אין לחשדה שמא תלך למקום אחר ותנשא לכהן, דכל שהיא עומדת באיסור כל ימיה לא עבדא הכי, וכן כתבו בפרק השולח [תוס' גיטין ל"ה ע"א].
